החלטה בתיק מ"ת 35560-03-11 - פסקדין

בפני בקשה לעיון חוזר בהתאם לסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשם, פלוני(להלן: " המבקש") הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים, והמייחסים לו עבירות אלימות חמורות, מהן ניסיון רצח, שהופעלו כנגד אשתו ובנו. עת שבהתאם לאישום הראשון, ביום 16.2.11, הגיע המבקש לביתו של בנו, ותוך ויכוח שניצת ביניהם, שלף המבקש אקדח, הצמידו לראשו של בנו, דרך אותו וניסה פעמיים, לבצע ירי אם כי לא הצליח, עד שבסוף נוטרל על ידי שניים מבניו. בהתאם לאישום השני, ביום 28.2.11, הגיע המבקש למסיבה אשר נערכה לכבודו של בנו, בבנימינה. בהגיעו, קילל המבקש ואיים על בנו ואשתו, בהמשך אף שלף אקדח וניסה לירות, עד שנוטרל על ידי קרוב משפחה אחר.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המתנהלים כנגדו. בהחלטתי מיום 5.5.11, פירטתי הראיות לכאורה הקושרות המבקש למעשים המיוחסים לו, הימצאותה של עילת מעצר מסוג מסוכנות, ובהתאם לכך גם הגעתי למסקנה כי אין בנסיבות העניין חלופת מעצר שתוכל לאיין המסוכנות העולה מהמבקש.

במסגרת בקשה זו, עותר בא כוח המבקש לעיין בשנית בהחלטת המעצר. עיקר טענתו של בא כוח המבקש, הינה כי חל כרסום ממשי בחומר הראיות לכאורה, זאת בהתחשב בחוות דעת חדשה שבחנה את האקדח והכדורים אשר נעשה בהם לכאורה שימוש במסגרת האישום הראשון. יצוין בעניין זה כי בא כוח המבקש הלין על חוות הדעת שהוגשה מטעם התביעה אשר לא פירטה את כל הניסויים שנעשו באקדח, ובכך הוסתר מידע בעל ערך מההגנה, ומחזק בתורו הטענה לפיה המדובר במחדל חקירה מכוון שיש לזקוף אותו לטובת המבקש.

בהתאם לחוות הדעת החדשה, עולה כי האקדח שנתפס בידי המבקש הינו אקדח המסוגל לירות גם כדורי 7.65 מ"מ, מהסוג שנמצא בזירת האירוע, לומר כי אין כשל מובנה באקדח והתאמתו לסוג כדורים זה, מכאן כי אילו המבקש אכן עשה שימוש באקדח וירה, אז היו מופיעים סימני נקירה על הכדורים שנמצאו בזירת האירוע. על כן, ובהיעדר סימני נקירה, יש להגיע למסקנה הלכאורית כי לא היה כל ניסיון ירי באותו אירוע. כך גם הודגש כי האפשרות לפיה הייתה נקירה ללא סימנים הינה אפשרות תיאורטית רחוקה, שכן בכל ניסיונות הירי של המומחה בכדורי ה-7.65 מ"מ היה ירי [ראו ע' 300 לפרוטוקול]. מעבר לכך, טען בא כוח המבקש, כי העדים העיקריים, מהם הבן צ'ארלי כבר העידו, אכן חלק מהעדים הוכרזו כעדים עוינים, עם זאת הבן צ'ארלי מסר כבר בגרסתו המשטרתית השנייה כי לא הייתה נקירה. בא כוח המבקש, הוסיף והתייחס לאירוע השני, וגם שם לגישתו אין מספיק ראיות לכאורה להוכחת אחזקתו של המבקש בנשק, זאת מאחר והוא שיתף פעולה עם המשטרה וערך את כל הבדיקות הנדרשות, אך לא נמצאה ראיה הקושרת אותו לאחזקת הנשק.

בא כוח המבקש הוסיף והפנה למחדלי חקירה שדבקו בתיק, והמלמדים כי במקרה זה הרשויות פעלו לאיסוף ראיות מפלילות ולא לצורך גילוי האמת. כך גם ביקש להתחשב בהתארכות נחזית של ההליכים. על כן, ובהתחשב בחוות הדעת החדשה שמשנה מהראיות לכאורה, כך גם בהתחשב בכך שהעדים העיקריים העידו וכן כי נמצאו מחדלי חקירה, הרי שנקודת האיזון השתנתה ויש להורות על שחרורו המשיב לחלופת מעצר.

המשיבה, ביקשה לדחות טענות בא כוח המבקש בדבר ניסיון הסתרת חומר ראיות, וציינה כי כל החומרים הועברו לעיונו של המבקש בהתאם לכללים המקובלים, וכן ציינה כי חוות הדעת כוללת היא כלל דפי העבודה הכוללים התייחסות מפורשת לטיב הירי בכדורי 7.65. מעבר לכך ביקשה היא להפנות לעדות המומחה בפני בית המשפט [ע' 296 לפרוטוקול ש' 7-11], שם מובהר כי היעדר הימצאות סימני נקירה על הכדור, יכולה להיות כתוצאה מהיעדר ירי או ניסיון ירי, אם כי יכולה להיות גם עקב היעדר התאמה בין קוטר הקליע לקוטר קנה האקדח, דבר המביא להחלקת הקליע פנימה והיעדר יכולתו של הנוקר להגיע לקליע. מכאן כי לגישת המשיבה לא חל כרסום בראיות לכאורה בעניין זה, והאפשרות התיאורטית נשארה. מעבר לכך הפנתה המשיבה לכך כי הבן צ'ארלי הוכרז כעד עוין, לאחר ששינה הוא מגרסתו ומסר שלא הייתה נקירה וכי הוא הגזים בהודעתו הראשונית כיוון שהיה עצבני. עם זאת לגישת המשיבה, דבריו של הבן צ'ארלי לא יכולים לעמוד אל מול דברי שני עדים אחרים, אשר מסרו ששמעו מפיו של צ'ארלי על ניסיון הירי ועל הנקירה. המשיבה הוסיפה וטענה, כי גם במידה ותדחה הטענה העובדתית לפיה הייתה נקירה, הרי ששאר מעשיו של המבקש מלמדים על חומרה גבוהה, המצדיקה מעצרו. כך גם צוין כי כלל העדים, אף שהוכרזו כעדים עוינים, הרי שהם חזרו על השתלשלות העניינים. 

דיון ומסקנות

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית המשפט בהליך העיקרי, הגעתי לידי מסקנה, שיש לדחות הבקשה, משלא חל כרסום בראיות לכאורה. ומכל מקום כי הכרסום אליו מפנה בא כוח המבקש אינו מצדיק בחינה מחודשת להחלטת המעצר.

הכלל בדבר כרסום בראיות המצדיק שחרור ממעצר, לאחר שנקבע קודם לכן כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי להרשעה ועילת מעצר, נקבע בשורה של פסקי דין. בבש"פ 4794/95 יואב שאבי נ' מדינת ישראל(טרם פורסם, 6.8.95) התייחס בית המשפט לאופי השינוי הדרמטי בחומר הראיות שיש בו כדי להצדיק שחרור ממעצר בקבעו: 

"צריך להיות בשינוי שחל כדי להפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזיכוייו עולים על הסיכויים להרשעתו. מהפך זה צריך להסתבר מניה וביה מתוך העדויות [ ... ] כל עוד אין בחומר הראיות על פניו כדי להפוך את גירסת התביעה או לכרסם בה רכסום עמוק, אין מקום להורות על שחרור הנאשמים ממעצר".

בהחלטת מעצרו של המבקש, מיום 5.5.11, ציינתי בהחלטתי: " כך קוטר הקליע הינו 7.65 מ"מ בעוד קנה האקדח בקוטר 9 מ"מ [...ובהמשך הדברים...] לעניין זה נעיר כי אם הכדור לא תאם את האקדח, כאמור לעיל, יתכן שבכך יש להסבר לעובדה שבתחילה נטען כי נשמעה פעולת נקירה של האקדח ואולם לא אותרה הנקירה בכדור כי הרי העדר התאמה בין התחמושת לאקדח יכול להוביל לתוצאה שעל אף לחיצה על ההדק והפעלת מנגנון הירי לא פוגע הנוקר בכדור עצמו." 

ואולם לא היה באמירה זו, להביא לידי המסקנה לפיה החלטת המעצר התבססה כולה על בדיקה זו.  החלטת המעצר מפרטת שלל הראיות לכאורה, המלמדות ולשלב זה של ההליך, על ניסיון ירי, עת שהדבר בעיקר מסתמך על הודעתו הראשונית של צ'ארלי כי שמע נקירה, ובתכוף לאחר מכן הוא מסר זאת בפני אחרים, מהם אמו.

היעדר הימצאותו של סימן נקירה, אין בו להביא לשלילת ניסיון הירי, כמובהר בהחלטתי הקודמת, היעדר הימצאותו של סימן נקירה "יתכן" ויהיה מוסבר, בהיעדר התאמה בין קוטר הכדור לקוטר הקנה. הנחה זו נשארה קיימת, למצער מהבחינה התיאורטית, גם לאחר עדותו של המומחה, עת מסר בבירור: "יכול להיות שהקליבר הנדון 7.65 הוא מחליק בתוך בית הבליעה לכיוון הקנה פנימה, כך שהנוקר לא מגיע לפיקה, כך שלא ניתן לראות סימני נוקר." [ע' 296 לפרוטוקול ע' 10-11]. לומר, כי לא חל שינוי באפשרות התיאורטית לפיה לא היו סימנים על הכדור, עקב היעדר התאמה בין הכדור לאקדח. אפשרות זו, כמובהר על ידי העד המומחה עודנה קיימת, וההכרעה בהצטברותה של אפשרות זו או אחרת נתונה היא לבית המשפט הדן בהליך העיקרי. זאת בייחוד, בהתחשב בכך שראיה זו באה אך על מנת לתמוך בגרסתו של הבן צ'ארלי בעצם התרחשות האירוע, והתפתחותו.

אף מעבר לכך, הרי שאין בראיה זו לשנות בשלב זה של ההליך מטיב העבירות שיוחסו לכאורה למשיב. כמוסבר בהחלטת המעצר, האירוע הראשון מייחס למשיב ניסיון רצח מוגמר, לפיו הוא ביצע כל הפעולות לצורך הגעה לתוצאה, אם כי מחמת כשל חיצוני התוצאה לא אירעה. בצד זאת האירוע השני המתואר באישום השני היה ניסיון לא מוגמר, לפיו מעשי המבקש יצאו מגדר ההכנה אם כי לא הגיעו לידי תום המעשים לצורך ביצוע העבירה. בדומה לכך, גם במקרה שלנו, כך אם ניקח הדוגמה לפיה לא הייתה נקירה בכדור, בעוד שהמבקש שם האקדח על ראש בנו, הרי שהמדובר בניסיון לא מוגמר, כשמהבחינה העובדתית אין בכך לשנות את טיב מעשיו של המשיב כמכלול מעשים שבאו להביא להמתת הבן צ'ארלי.

אכן יש בכך לעמעם מהראיות לכאורה המתייחסות ליסוד הנפשי שליווה המבקש, לומר כוונת קטילה, שכן היעדר נקירה מקום שהייתה לו האפשרות לעשות כן, מצביעה על אפשרות כי למבקש לא הייתה כוונה להביא לקטילה. בצד זאת המדובר בראיה אחת ממכלול הראיות לכאורה, הבאות לתאר את הלך הרוח שליווה המבקש בעת המעשים המיוחסים לו, והמצביעות לכאורה על רצונו של המבקש להביא לקטילת בנו צ'ארלי, מהן אזכיר את תיאורו של צ'ארלי ובת זוגו (דריה) באשר התפתחות האירוע, וכן להודעתה של הבת זהירה אשר שמעה המבקש אומר לאחר האירוע הראשון: "הבן זונה הזה הוא לא הטעין לי את האקדח טוב אני הייתי הורג אותו... ויש לו מזל הייתי הורג אותו" [הודעתה של זהירה מיום 2.3.11 מסומן 8 ע' 2 ש' 26-27]. מכאן יש לקבוע כי לא חל כרסום בראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב במסגרת האישום הראשון. יוזכר, כי בשלב הבחינה הלכאורית של הראיות, אין בית המשפט זה קובע ממצאים מזכים או מרשיעים, ומלאכת בירור שאלת חפותו או אשמתו של המבקש נתונה היא לבית המשפט הדן בתיק העיקרי. די לו לבית המשפט, במסגרת הליך המעצר עד תום ההליכים, אם התרשם כי קיימות ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות למבקש. כפי שהובהר בהחלטתי הקודמת, לשלב הנוכחי, אסתפק בקביעות אלו, לצורך קיומה הלכאורי של עבירת ניסיון הרצח, בכפוף לבחינה מעמיקה יותר בבית המשפט הדן בתיק העיקרי.  

עוד אוסיף ואציין, כי גם אילולא הימצאותן של ראיות להוכחת עבירת הניסיון לרצח, הרי שכלל מעשיו של המבקש, מהן התקוטטותו עם בנו, והצמדת אקדח לרקתו מקימה, לכשעצמה רמת מסוכנות מוגברת, המצדיקה את מעצרו של המבקש. על כך יש להוסיף את הידוע היטב לצדדים, כי גם המעשים המיוחסים למבקש במסגרת האירוע השני מצדיקים לבדם את מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. ובעניין זה אציין כי ההשגות אותן העלה בא כוח המבקש המתייחסות לבעייתיות הראיות לכאורה, ביחס לאישום השני, פורטו ונותחו במסגרת החלטת המעצר עד תום ההליכים, ונמצא כי קיימת ראיות לכאורה מספיקות לצורך הוכחת המיוחס למבקש במסגרת האמור באישום השני.

על כן, ובהתחשב באמור בנוגע לטיב הראיות לכאורה כנגד המבקש. הרי שלא חל כל שינוי בעילת המעצר, טיבה ועוצמתה, ומסוכנות המבקש עודנה קיימת. כך גם קיימת סבירות גבוהה כי המבקש יהיה נכון להביא, באמצעותו או באמצעות אחר, לשיבוש הליכי משפט, חרף ההגבלות שבאמתחתה של חלופת מעצר פוטנציאלית.

בשים לב לכל האמור אני קובע כי יש לדחות הבקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר. המבקש ישאר במעצר כפי שנקבע בעבר .